Berakhoth
Daf 14a
מִפְּנֵי מַה לֹא הֶחֱזִיקוּ בָהֶן. מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. עוּבְדָּא הֲוָה בְחַד בַּר נַשׁ דְּאַפְקִיד גַּבֵּיהּ חַבְרֵיהּ וְכָפַר בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ לֹא לָךְ הֵימָנִית אֶלָּא 14a לְאִילֵּין דִּבְרֵישֵׁיךְ הֵימָנִית.
Traduction
⁠—Pourquoi ne les conserve-t-on pas (toute la journée)? -Pour démasquer l’hypocrisie (de ceux qui, en les portant toute la journée (138)Idée exposée dans les Evangiles, (Mathieu 23, 5), voulaient se faire passer pour pieux). Ainsi, par exemple, il est arrivé à un homme de confier un dépôt à son voisin, qui plus tard nia l’avoir reçu: ''Ce n’est pas en toi (dit le volé) que j’ai eu confiance, mais dans cet objet (les phylactères) que tu portes sur la tête''.
Pnei Moshe non traduit
מפני מה לא החזיקו בהן. לאדם המניחן מפני מה לא החזיקו בו בנאמנות שיהיה כנאמן למעשרות וכיוצאבהן:
מפני הרמאין. שהיו מניחין תפילין להחזיק עצמן ככשרים ולרמות בני אדם וכהאי עובדא דלקמיה:
לאילין דברישך הימנית. לתפילין אלו שבראשך האמנתי שחשבתי אדם כשר הוא זה שתפילין עליו כל היום:
רִבִּי יַנַּאי הָיָה לוֹבְשָׁן אַחַר חוֹלְיוֹ גֹ יָמִים לוֹמַר שֶׁהַחוֹלִי מְמָרֵק. מַה טַעַם הַסּוֹלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵיְכִי הָרוֹפֵא לְכָל תַּחֲלוּאָיְכִי. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי לֹא הֲווּן תְּפִילּוֹי זָעִין מִינֵּיהּ לֹא בְקַייְטָא וְלֹא בְסִיתּוּא. וְכַךְ נָהַג רִבִּי אֱלִיעֶזֶר תַּלְמִידוֹ אַחֲרָיו.
Traduction
– R. Yanaï, après une maladie, les portait trois jours consécutivement (139)V. Midrash Schohar tob sur (Ps 100)., voulant indiquer par-là que la maladie efface les péchés. -Qu’est-ce qui le prouve? -Ce verset: C’est lui qui pardonne tous les péchés, qui guérit toutes les maladies (Ps 103, 3). R. Yohanan ben-Zaccaï n’ôtait les phylactères ni l’été ni l’hiver, et son disciple R. Eliézer suivit son exemple.
Pnei Moshe non traduit
לומר שהחולי ממרק. את הגוף וגופו נקי הוא להיות תפילין עליו כל היום והכי מבואר הוא במדרש תהלים ק''ג דגריס התם ר' ינאי היה לבוש תפילין בתר בישיה תלתא יומין דאמר מר תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים וכיון שאדם עומד מחליו גופו נקי ואחר שלשה היה מניח אותן ר' יוחנן היה לובש תפילין בכל יום ויום כדי שיאמר הסולח לכל עוניכי המשביע בטוב עדיך. וכך צריך לגרוס כאן ושייך הא דקאמר מה טעם הסולח וכו' דקאי על הא דר' יוחנן:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּסִיתּוּא דַּהֲוָה חֲזִיק רֵישֵׁיהּ הֲוָה לְבֵישׁ תְּרַוֵּיהוֹן. בְּרַם בְּקַייְטָא דְּלָא הֲוָה חֲזִיק רֵישֵׁיהּ לָא הֲוָה לְבֵישׁ אֶלָּא דִּאַדְּרָעֵיהּ. וְאֵינוֹ אָסוּר מִפְּנֵי עֶרְוָה. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא אַפִּיקַרְסִין הָיָה לוֹבֵשׁ מִבִּפְנִים. כַּד הֲוָה אָזִיל מַסְחֵי כֵיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ אֶצֶל הָאוֹלְייָרִין הָיָה חוֹלְצָן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק עַד יַעֲקֹב תֶּרְמוֹסָרָא הָיָה לוֹבְשָׁן. וְכַד הֲוָה נָפִיק מַסְחֵי הַוּוּ יְהָבִין לֵיהּ. וְכַד הֲווּ מַייְתִין לֵיהּ אָמַר שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אֲרוֹנוֹ שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים וַאֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף. וְהָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם אוֹמְרִין מַה טִיבָן שֶׁל שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הַלָּלוּ. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לָהֶן זֶה אֲרוֹנוֹ שֶׁל יוֹסֵף עִם אֲרוֹנוֹ שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים. וְהָיוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמְרִין וְכִי אֶפְשַׁר לַאֲרוֹן הַמֵּת לִהְיוֹת מְהַלֵּךְ עִם אֲרוֹנוֹ שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִין עַל יְדֵי שֶׁשִּׁימֵּר זֶה מַה שֶׁכָּתוּב בְּזֶה. וְלָמָּה הוּא אָמַר דָּא מִילְתָא. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָא בְּגִין מֵימַר מִילָּא דְּאוֹרִיָּא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא וְהָכֵין לָא הֲוָה לֵיהּ מִילָּא דְּאוֹרִיָּא אוֹחְרִי לְמֵימַר אֶלָּא דָּא. אֶלָּא קִנְתֵּרִין הֲווּן לוֹמַר יוֹסֵף לֹא זָכָה לְמַלְכוּת אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשִּׁימֵּר מִצְווֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָנוּ לֹא זָכִינוּ לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁשָּׁמַרְנוּ מִצְווֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַתּוּן בָּעִין מְבַטְּלָא מִצְווֹתֵיהּ מִינָּן.
Traduction
En été, comme R. Yohanan ne s’entourait pas la tête d’un turban, il portait les deux sortes (de la tête et du bras); tandis qu’en hiver, comme il mettait un turban pour se garantir du froid, il ne mettait que ceux du bras. -Ne lui était-il pas défendu, en raison de l’état de nudité (dans lequel se mettait R. Yohanan en été, à cause de sa forte corpulence) de porter les phylactères? R. Hiya bar-Abba dit: A l’intérieur, il revêtait une tunique, epiporson. Lorsqu’il se rendait au bain et qu’il arrivait près du garçon de service, olearius, il les retirait (les phylactères). R. Isaac dit qu’il les remettait chez R. Jacob Tarmossra (loin du bain, chez un serviteur); on les lui apportait quand il sortait du bain, et il disait alors à ces personnes (140)B., Sota f. 13.: ''Deux arches saintes accompagnèrent Israël dans le désert: celle du Seigneur et celle des mânes de Joseph. Les nations du monde en les voyant, disaient pour contrarier les israélites: Est-il possible que l’arche d’un mort marche à côté de l’arche d’un Etre éternel? -C’est, répondait Israël, parce que l’un a observé ce que l’autre avait prescrit''. Pourquoi racontait-il cela? -C’est, dit R. Hanina, pour parler de sujets bibliques dès sa sortie du bain (dans lequel c’est interdit). -Mais, objecta R. Mena, n’avait-il pas d’autre sujet exégétique à exposer que celui-là? -Oui, mais c’est avec une intention sous-entendue qu’il a raconté ce fait (pour réprimander les personnes qui ne mettent les phylactères que pendant la prière): Joseph, disait-il, n’a acquis la souveraineté que pour avoir observé les prescriptions divines, comme nous n’avons acquis toute cette gloire (les titres donnés par la loi de Moïse) que pour avoir suivi les préceptes de Dieu; et vous voudriez négliger ses commandements!
Pnei Moshe non traduit
ברם בקייטא דלא הוה חזיק רישיה. מחמת החמימות לא היה מניח אלא של יד. ויש גורסין בהפך בקייטא דלא הוה חשיש ברישיה הוה לביש תרויהון ברם בסיתוא דהוה חשיש ברישיה מחמת הקור לא הוה לביש אלא דאדרעיה:
ואינו אסור משום ערוה. לא שייך האי מילתא הכא וחילוף השיטות יש כאן וגרסינן להא לקמן בתר דקאמר וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה:
כדהוה אזיל מסחי. כשהלך לרחוץ במרחץ ותפילין עליו כיון שהיה מגיע אצל האוליירין היה חולצן כלומר מקום שהבלנין עומדין ומקבלין מלבושי בני אדם שפושטין עצמן שם היה חולצן:
עד יעקב תרמוסרה היה לובשן. שהיה בית זה סמוך להמרחץ ושם היה לובשן כשיצא אח''כ מכל רשות המרחץ והכי מוכח מדלקמן דקאמר אבל אינו לובשן עד שיצא מאותו רשות של כל אותה מרחץ ודא מסייעא כהאי דאמר ר' יצחק בגין ר' יוחנן עד יעקב תרמוסרה היה לובשן:
וכד הוה נפיק מסחי הוו יהבין ליה. וגרסינן הכא להא דכתוב בספרים לעיל דפריך ואינו אסור משום ערוה דהא משמע מיד שהיה יוצא מלרחוץ היו נותנין לו התפילין והרי עדיין ערום היה ומשני ר' חייא בר אבא אפיקרסין היה לובש מבפנים קודם שיצא להפסיק בין לבו לערוה אפיקרסין הוא לבוש התחתון שעל הבשר והוא פתוח בכתפים וכשלובשו קושרו על הכתף וכמו ששנינו בפרק י' דמקואות הקשר שבפרקסין שבכתף:
וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא שני ארונות וכו':
מונין את ישראל. אומרין להן דברי אונאה וכי אפשר וכו':
בגין מימר מילי דאוריא. בשביל לומר דברי תורה אחר יציאתו ממקום שהיה אסור בד''ת:
והכין לא הוה ליה מילא וכו'. וכי לא היה לו דברי תורה אחרים לאומרן ומאי שנא זה שהיה אומרו בכל פעם שיצא מן המרחץ דהכי משמע וכד הוה מייתן ליה הוה אמר דא מילתא:
אלא קינתורין הוון. דברי קינתורין היה מתכוין לומר להן על שהיו על הרוב מאחרין מלהביא לו התפילין מיד לפי שהיו טרודין באנשים הבאים למרחץ וכדמסיק לומר יוסף לא זכה למלכות אלא ע''י ששימר וכו' לכל הכבוד הזה שעושין לנו לכבוד התורה אלא ע''י ששמרנו מצותיו של הקב''ה ואתון בעיי מבטלה מצותא מינן ואינכם ממהרין להביא אותן לי:
Berakhoth
Daf 14b
בְּאֵי זֶה צַד הוּא מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶן. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בְּרִבִּי אִידִי כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל יָד מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא נוֹתֵן עַל הָרֹאשׁ מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת הַנָּחַת תְּפִילִּין. כְּשֶׁהוּא חוֹלְצָן מַהוּ אוֹמֵר בָּרוּךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִשְׁמוֹר חוּקָּיו. 14b וְאַתְיָא כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת תְּפִילִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּרַם כְּמַאן דָּמַר בְּחוּקַּת הַפֶּסַח הַכָּתוּב מְדַבֵּר לֹא בְדָא.
Traduction
De quelle façon (141)B., Menahot fol. 36a. prononce-t-on la formule de bénédiction pour les phylactères? R. Zerikan, au nom de R. Jacob bar-Idi, dit que, pour ceux de la main, on récite les mots suivants: ''Soit loué celui qui nous a sanctifiés par ses commandements et qui nous a ordonné de mettre les phylactères''. Lorsqu’on les retire (le soir), on dit: ''Soit loué, etc., d’observer ses lois''. Cette dernière formule se dit selon l’avis de celui qui pense le verset (de l’Exode) recommandant l’observance de la Loi se rapporte à notre sujet; mais d’après celui (R. aqiba) qui admet que ledit verset se rapporte à l’agneau pascal, il n’y a pas (pour les phylactères) de détermination précise.
Pnei Moshe non traduit
באיזה צד. כיצד מברך על התפילין:
ואתיא כמ''ד בחוקת תפילין הכתיב מדבר. ושמרת את החוקה הזאת וגו' דמימים כתיב ולא לילות והלכך מברך לשמור חקיו כשהוא חולצן בסוף היום:
לא בדא. דלהאי מ''ד דחוקה אפסח קאי לא מברכינן אחליצת תפילין משום דס''ל דמן התורה לילה זמן תפילין הוא אלא דרבנן גזרו שמא יפיח בהן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר הַנּוֹתֵן תְּפִילִּין בַּלַּיְלָה עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. וּמַה טַעַם וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחוּקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה. יָמִים וְלֹא לֵיְלוֹת. יָמִימָה פְּרָט לְשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. וְהָא רִבִּי אַבָּהוּ יְתִיב מַתְנֵי בְרַמְשָׁא וּתְפִילּוֹי עִילוֹי. מִצְּדָדִין הֲוָה וּכְמִין פִּקָּדוֹן הָיוּ בְיָדוֹ. אִית דְּבָעֵי מֵימַר לֹא אָמַר אֶלָּא הַנּוֹתֵן אֲבָל אִם הָיוּ עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם מוּתָּר. אִית דְּבָעֵי מֵימַר נִשְׁמְעִינֵיהּ מִן הֲדָא וְהָיָה לְךָ לְאוֹת אֵת שֶׁהוּא לְךָ לְאוֹת פְּרָט לְיוֹם טוֹב וְשַׁבָּתוֹת שֶׁכּוּלָּן אוֹת. וְלֹא כֵן כָּתַב מִיָּמִים יָמִימָה. לֵית לָךְ אֶלָּא כַּיי דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִילָּה דְּלֹא מְחוּוְרָא מְסַמְּכִין לָהּ מִן אַתְרִין סַגִּי.
Traduction
Ainsi, R. Abahou, au nom de R. Eléazar, dit (142)(Eruvin 10, 1).: Celui qui met des phylactères la nuit transgresse un ordre affirmatif contenu dans ce verset (Ex 13, 10): Tu observeras cette loi en son temps, chaque année (littéralement: de jour en jour); il est dit: le jour, et non la nuit, ou encore les jours (ordinaires), à l’exception des Shabats et jours de fête. Cependant R. Abahou n’était-il pas assis la nuit, à étudier la Loi, ayant les phylactères sur la tête? -Non, il les portait de côté, comme s’il tenait en main un dépôt sacré. On peut dire encore que ledit verset comprend la défense de mettre les phylactères de prime abord la nuit, mais non l’ordre de les retirer au cas où on les aurait gardés toute la journée. On ajoute enfin que le devoir (de les mettre seulement aux jours non fériés) se déduit aussi de ce verset: Ils serviront de signe à ta main (Ex 13, 9), à l’exclusion des jours de Shabat et de fête, qui sont eux-mêmes un signe religieux. Mais n’est-ce pas assez explicite d’après les mots ''d’un jour (ordinaire) à l’autre (143)C'est-à-dire: pourquoi encore chercher un second verset à l'appui de la règle?''? -Certes, cela suffirait; seulement, comme l’a dit R. Yohanan, pour toute règle qui n’est pas exprimée d’une manière certaine, il est bon de la confirmer par deux versets.
Pnei Moshe non traduit
מצדדין הוה. מן הצד בראשו שלא במקום הנחת תפילין היו וכמין פקדון היו בידי לשמרן ולא לשם מצוה:
אית דבעי מימר. דהיינו טעמיה דר' אבהו שהיה מניחן בראשו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמרו עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה:
אית דבעי מימר. על פרט לשבתות וי''ט קאי דאיכא דאמרי מהכא נפקא לן דכתיב והיה לך לאות פרט לשבתות וי''ט שהן עצמן אות שאסורון בעשיית מלאכה:
ולא כן כתב מימים ימימה. כלומר והא כבר נפקא לן למעט שבתות וי''ט מימימה והאי דרשא לך לאות למה לי:
לית לך. לשנויי להא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש אלא דאסמכינן לה אדרשא דקרא מסמכין לה מן אתרין סגין מן מקומות הרבה ולא קשיא כל הני למה לי שהרי אינם אלא אסמכתות:
נָשִׁים מְנַייִן וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם וְלֹא אֶת בְּנוֹתֵיכֶם. אֵת שֶׁהוּא חַייָב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה חַייָב בִּתְפִילִּין. נָשִׁים שֶׁאֵינָן חַייָבוֹת בְּתַלְמוּד תּוֹרָה אֵינָן חַייָבִין בִּתְפִילִּין. הָתִיבוּן הֲרֵי מִיכַל בַּת כּוּשִׁי הָֽיְתָה לוֹבֶשֶׁת תְּפִילִּין. וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הָֽיְתָה עוֹלָה לִרְגָּלִים וְלֹא מִיחוּ בְּיָדֶיהָ חֲכָמִים. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל יוֹנָה הוּשְׁבָה. מִיכַל בַּת כּוּשִׁי מִיחוּ בְיָדֶיהָ חֲכָמִים.
Traduction
On a enseigné ailleurs (144)Ci-après, (3, 2).: Les femmes et les esclaves sont dispensés de la lecture du shema et du précepte des phylactères. Les femmes le sont, parce qu’il est dit: Vous enseignerez les préceptes à vos fils (Dt 11, 19), et non conséquent à vos filles; or, comme les hommes reçoivent spécialement l’ordre d’étudier les prescriptions religieuses, ils sont aussi soumis au devoir de mettre les phylactères, tandis qu’il n’en est pas de même des femmes. On a objecté à cette règle l’exemple de Mikhal, fille de Koush ou Saül, qui revêtait les phylactères, et celui de la femme de Jonas, qui aux jours de fête, se rendait à Jérusalem (sans y être obligée); et cependant les sages ne se sont pas opposés à ces deux cas. (N’y a-t-il pas là une contradiction avec la règle précédente? Car, si ces deux exemples constituaient un cas défendu, les sages eussent dû s’y opposer, en vertu du principe qu’il est défendu de rien ajouter aux lois en vigueur)? -C’est vrai, dit R. Hiskia bar-Abouha; aussi Mikhal, fille de Saül, a reçu des sages l’avis de s’en abstenir désormais, et la femme de Jonas fut ramenée chez elle.
Pnei Moshe non traduit
נשים מניין. למעט תתפילין:
אשתו של יונה הושבה. החזירו אותה וכן למיכל בת שאול מיחו בידיה לפי שפטורות הן ממצות עשה שהזמן גרמא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source